החלטה בתיק עמ"נ 18018-02-13

: | גרסת הדפסה
עמ"נ
בית המשפט המחוזי בירושלים
18018-02-13
8.4.2013
בפני :
ראובן שמיע

- נגד -
:
דני אגניהו
עו"ד שחר גולדנברג
:
מדינת ישראל - המשרד לקליטת העלייה
החלטה

בפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון ו/או המרתו.

ברקע ההתדיינויות מצויות העובדות הבאות. ביום 08.11.12 החליטה ועדת הערר לפי חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992 כי היא דוחה את ערר המבקש בדבר בקשתו להכיר בו כאסיר ציון. על החלטה זו, הגיש המבקש ביום 10.2.13 ערעור בפני ביהמ"ש זה. ביום 24.2.13 הגיש המבקש את הבקשה דנן.

המבקש טוען כי הוא ואשתו מרוויחים כ-12,000 ש"ח לחודש וסך הוצאותיהם מידי חודש עומד על כ-15,000 ש"ח, וכי המבקש משלם משכנתא על סך 2,700 ש"ח לחודש. למבקש 3 ילדים ואשתו נמצאת בחודש השביעי להריונה וצפוי כי הלידה תהיה כרוכה בהוצאות כספיות רבות. כמו כן טוען המבקש כי חובותיו לבנקים עומדים על סך 19,600 ש"ח. לטענתו, סכום הערבון גבוה מאוד ואין ביכולתו לגייס את הכסף ויש בהצבתו כתנאי לפגוע  בזכויותיו. לדבריו, גם תשלום שכר הטרחה ואגרת בית המשפט היוו קושי גדול עבורו  וב"כ המבקש הוסיף כי הלך כברת דרך ארוכה לקראת המערער ע"מ לאפשר לו את הגישה לביהמ"ש ומבחינתו אין מדובר רק בעניין כלכלי אלא גם בעניין עקרוני וציוני.

המדינה טוענת, כי סיכויי הערעור נמוכים שכן עניינו של המבקש נדון בוועדות המשיבה וכי ניתנה לו ההזדמנות להוכיח טענותיו. בנוסף, נטען כי המבקש לא הוכיח חוסר יכולת כלכלית. לטענתה, הנתונים שהציג המבקש אינם מצביעים על דלות כלכלית חריגה שממנה סובל המבקש, שכן הכנסות בני הזוג והדירה שבבעלותם מצביעה על יכולת כלכלית סבירה שאינה מקיימת את מבחן אי היכולת להפקיד ערבון. כמו כן, המבקש לא מסר פרטים מספיקים בדבר יכולתו להישען על בני משפחתו וחבריו וכן לא פירט את שיעור שכר הטרחה שהוא משלם לבא כוחו. בנוסף, נטען כי וועדת הערר בחנה את עניינו של המבקש והגיעה למסקנה כי הוא אינו עומד בקריטריונים להכרה בו כאסיר ציון. המבקש לא הצביע על פגם שנפל בהחלטת ועדת הערר ו/או הרשות המצדיק את התערבות בית המשפט בהחלטה. כמו כן, המדינה טוענת שסיכויי הערעור להתקבל נמוכים שכן החלטת ועדת הערר נשלחה למענו של ב"כ המבקש ביום 11.11.12 ואילו הערעור הוגש רק ביום 10.2.13, כ-90 יום לאחר קבלת ההחלטה. לפיכך, תקופה זו חורגת בכ-45 יום מהוראות תקנה 23 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, הקובעת שערעור מנהלי יוגש בתוך 45 יום ומשכך יש לדחות את הערעור.

בתשובה טוען המשיב כי טענת האיחור אינה נכונה בעליל וכי אין אסמכתא בדבר מועד שליחת המכתב וקבלתו, ובפועל המכתב נתקבל לידיו רק בסוף חודש דצמבר 2012. כמו כן, טוען המשיב כי אין התייחסות למועד קבלת הפרוטוקולים שהם חלק בלתי נפרד מתשובת וועדת הערר. לגרסתו, רק לאחר פניות רבות בטלפון, בפקס ובדואר נתקבלו הפרוטוקולים לידיו ביום 14.1.13. לטענתו, לא ניתן היה להגיש את הערעור כיאות ללא הפרוטוקולים, וגם אם בית המשפט סבור שמועד ספירת הימים לא חל ממועד קבלתם, הרי שלביהמ"ש סמכות להאריך את המועד להגשת הערעור מטעמים מיוחדים, וזאת לאור התנהגות המשיבה שמסרה אותם בשיהוי רב ורק לאחר הפעלת לחץ רב. בנוסף, טוען המבקש כי הרכב הועדה היה בניגוד לחוק, שכן בוועדה ישבו ארבעה נציגים במקום שלושה. המבקש מוסיף כי אין בידיו להוציא סכום של 5,000 ש"ח וכי הדבר יבוא על חשבון אוכל ומצרכים נדרשים של שלושת ילדיו ושל אשתו שבהריון. לטענתו, הוא פנה לקרובים וחברים אולם לא הצליח להשיג את הסכום. ב"כ המבקש טוען כי שכ"ט בגין הגשת הערעור הינו 3,000 ש"ח.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

מטרת הערבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור. השיקולים שיש לשקול לצורך מתן הפטור מהפקדת ערבון הם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל (ראה בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי , 17.10.2007; רע"א 2630/10 עמוס וסרמן נ' אילנה פורט , 22.8.2010). התנאים לפטור הם מצטברים ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.

במקרה דנן, עיון בבקשה, בכתב הערעור ובנספחים שצורפו, מעלה כי בניגוד למצוין בתצהיר, בו נטען כי אשת המבקש מרוויחה משכורת בסך של 4,184 ש"ח, בתדפיס חשבון הבנק מופיע כי ביום 9.1.13 נכנסה משכורת בסך 10,282 ש"ח ממקום עבודתה. המבקש התעלם בבקשתו ובתצהירו מכך, ולא נתן הסבר לחוסר הדיוק בין המוצהר לבין המופיע בפועל. כמו כן, תדפיסי החשבון מעלים כי למבקש שני כרטיסי אשראי. המבקש לא צירף פירוט המתייחס להוצאותיו בכרטיסים אלו ולא התייחס לאפשרותו לשלם באשראי בעד הערבון. מכאן, כי לא הונחה תשתית מלאה ומפורטת לביסוס טענתה ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את ההליך שלפניי, הנני סבור, כי יש הצדקה לשנות משיעור הערבון, הנוהג. לפיכך, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין, בחנתי את מהות ההליך ומידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפויות, וסיכויי הערעור, נחה דעתי, בשים לב למצבו הכלכלי של המבקש שאינו בין המשופרים, כי יש להעמיד את הערבון, על סכום מתון של סך של 3500 ש"ח בלבד.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"ג, 08 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.

    ראובן שמיע, רשם

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>